בואו ונבחן זאת שוב. כפי שכבר כתבנו, הילד זקוק להכנה לחיים והמקום הטוב ביותר להכין אותו להמשך חייו הבוגרים הוא הבית. בבית הוא יכול להתנסות בעובדת החיים הבסיסית והחשובה : סיבה ותוצאה. ובשביל שיוכל להבין זאת, אנחנו ההורים צריכים לאפשר לסיטואציות של סיבה-תוצאה לקרות ואין נושא טוב יותר מנושא הלימודים לשם כך. 

לא הכנת שיעורים? התגובה תגיע מבית הספר. תצטרך לעמוד מול המורה להסביר, להשלים, לפצות על כך. 

לא התכוננת למבחן? תצטרך להתמודד עם התוצאה של ציון לא טוב עם כל הכרוך בכך.

ברגע שאנחנו מאפשרים לילד לעמוד מול תוצאות מעשיו או מחדליו, אנחנו מאפשרים לו ללמוד את עובדות החיים. במידה וניקח ממנו את האחריות למעשיו, נחסוך ממנו חלק מאוד חשוב של החיים. כמו כן נעביר לו מסר שאנחנו לא סומכים עליו. מסר נוסף שאנחנו משדרים לו הוא שטעויות אינן מקובלות, השיעורים, וכך כל דבר אחר בחייו, חייבים להיות מושלמים, ושהלימודים וההישגים נועדו על מנת לרצות את אבא ואמא.

אבל אי התערבות שלנו אינו חוסר מעורבות. חשוב שנתעניין במה עובר עליו בבית הספר, מה הוא לומד ובמה נוכל לעזור לו. כאשר הדגש הוא על עזרה. הילד יידע שאנחנו תמיד ברקע מוכנים לעזור ולתמוך בכל אשר נדרש והילד יחליט מתי הוא משתמש בכלי העזר החשוב הזה. ברגע שאנחנו מוותרים על תפקיד השוטר, אנחנו פנויים להקדיש את המאמצים לבניית הקשר עם הילד וחיזוק התקשורת אתו.

במקביל חשוב לטפח את ערוץ התקשורת עם המורה. יש לשתף את המורה ולספק לה תמיכה מהבית כאשר נדרש. בשיתוף פעולה יכולה המורה לפעול ולממש פעילויות חינוכיות מול הילד וגם הילד מבין שיש אחידות במסר החינוכי, הן מהבית והן מבית הספר. לדוגמא אם המורה מורידה ציון על איחור בהגשת עבודה, יהיה גיבוי מלא של ההורים והילד יבין שלמעשיו יש תוצאה לא נעימה.

ומדוע שהילד ירצה להכין שיעורים או ללמוד למבחן? כדאי לנו לזכור שכאשר מערכת היחסים ביננו לבין ילדינו מושתתת על אמון ותקשורת פתוחה וגלויה, הילד ירצה לממש את האמון שאנחנו נותנים לו ויעשה הרבה כדי שנהיה גאים בו. כאשר הילד יפעל מתוך מוטיבציה פנימית, הוא יצליח הרבה יותר לאורך זמן.

ככל שנאמן אותו בלקחת אחריות, כך הוא יגדל ויהפוך לבוגר אחראי הפועל למימוש הפוטנציאל שלו.